יפן בקראוון

 יפן היתה כנראה המקום שהכי ציפינו והתרגשנו לראות כשתכננו את המסע, היא גם תמיד סימנה את סוף המסע כי העונה המושלמת ליפן היא האביב (פריחת הדובדבן). ועכשיו שהגענו ליפן מצד אחד יש פרפרים בבטן מצד שני אנחנו מתחילים להבין שרוב המסע מאחורינו.

קונקשיין קצר בסין והגענו לטוקיו.

הנחיתה היתה קשוחה, הקור והגשם הפתיעו אותנו, פיענוח קווי הרכבת בהתחלה הזכירו חדר בריחה יותר מאשר נסיעה בתחבורה ציבורית. לשמחתנו כל מי שראה שאנחנו מתקשים, שמח לעזור. הדרך משדה התעופה לדירה הייתה מאתגרת ורטובה, כללה 3 רכבות, הליכה בגשם וכשהגענו סופסוף לדירה רק רצינו להתחמם, לאכול ולישון.

ביום הראשון רצינו לצאת לרחובות ולהרגיש שהגענו ליפן. אנחנו ישנים בדירה באזור קצת מרוחק מהמרכז, בשכונת מגורים, סופר שקט מסביבנו גם באמצע היום. ולמי שדאג, בפינתנו "אנה והמדרכות במזרח", אז יש מדרכות וכיף ללכת עליהן. לפעמים בסמטאות קטנות אין מדרכות אבל עדיין מרגיש בטוח. בניגוד מוחלט להחוויה בויאטנם, פה כולם מקשיבים לחוקי התנועה, הולכי הרגל מקבלים קדימות, ואף אחד לא ידרוס אותך אם תלך לאט מדי במעבר חציה 😊.

יש לנו שבוע בטוקיו לפני שניקח קראוון ונצא קצת מהעיר.

החלטנו להתחיל את היום בפארק Ueno, הצטיידנו בסופר במצרכים לפיקניק והגענו ברכבת. האיזור מלא דוכני אוכל, הופעות רחוב, ומוצף באנשים. שמחנו לראות את העיר חיה גם באמצע שבוע רגיל, בלי תירוץ של חג או פריחת הדובדבן. ממש נחמד.

החלטנו להתחיל לחזור, אבל פתאום ראינו רחוב שוקק אנשים שממש שתה אותנו לתוכו, וגם שם בילינו כמה שעות והיה כיף להסתובב.

כיף להסתובב ברחובות טוקיו, כל יום יצאנו עם תוכנית לאן הולכים ומצאנו את עצמנו במקומות אחרים, חדשים ומפתיעים, הרשנו לעצמנו לזרום עם העיר ולזנוח את התוכנית בכל פעם שהיתה לנו הזדמנות טובה.

ביקרנו בשוק דגים Tsukiji, מלא דוכנים עם אוכל טרי, הרבה סושי וגם הרבה מאכלים מתוקים. נראה שכל אחד מצא את מה שהוא אוהב. אחרי שהיינו שבעים, המשכנו לשכונת גינזה השוקקת. זהו אזור עם הרבה חנויות אופנה, אבל התמקדנו בדברים אחרים, בין השאר ביקנו בבנין טויוטה וראינו רכב פורמולה 1, היינו בבניין סוני, שיחקנו בפלייסטיישן החדש, ארבל ואריאל נהנו לשחק עם כלב הרובוט.

מעניין היה להבין שאחד הדברים הבולטים לנו ביפן זו תחושת הביטחון, גם בכבישים כמו שכתבנו למעלה אבל גם בדברים אחרים, למשל אנשים משאירים את האופניים שלהם ליד הבית לא קשורים או נעולים, לא מפחדים שיקחו להם אותן. עוד דוגמה שראינו שוב ושוב, אנשים בגן שעשועים משאירים את התיק/ארנק לבד על הספסל והולכים להיות עם הילדים, אפילו לא מעיפים מבט... האמת, זה מעורר קנאה, ורק כשאנחנו רואים את הניגוד החד מהמדינות שהיינו בהן (ואפילו מישראל), אנחנו מבינים כמה תחושת הביטחון הזו משמעותית ברמה המודעת והלא מודעת.

הגיע הרגע שלנו לאסוף את הקראוון ולצאת קצת מהעיר. הייתה התרגשות מאוד גדולה, וסקרנות איך נראה בית על גלגלים (מעולם לא היינו בקראוון). הגענו ולמדנו על הקראוון. הילדים (הקטנים והגדולים) נהנו למצוא את כל הטריקים בתוך הקראוון לפתיחת תאים סודיים, שולחנות ומיטות.

כולם בהתרגשות שיא! יצאנו לדרך.

לא עברה חצי שעה משיא ההתרגשות, והילדים הכריזו שמשעמם להם. לא פשוט להשאיר אותם מרוצים... לפעמים זה מצחיק, אבל לפעמים זה מתיש שתמיד יש מישהו שיתלונן על משהו. אנחנו מבינים שיש איזושהי ירידת מתח ומקבלים עלינו את עול התלונות גם הפעם. המשכנו בנסיעה, מנסים להתרגל לרכב הענק, לנהיגה בצד שמאל ולחוקי הכביש היפנים.

אחרי ההתרגשויות והיציאה מטוקיו, חיפשנו מקום לעצור ללילה, והגענו לאונסון.
אונסון זה בית מרחץ יפני, שבדרך כולל מעין חם ואפשרות למקלחת. כניסה לאונסון מותרת רק בעירום, עם הפרדה של בנים ובנות. בהתחלה היו חששות, "מה זאת אומרת כולם עירומים???", אבל אחרי כמה דקות שהילדים נועצים מבטים בזקנים יפנים ערומים, פשוט כולם זרמו וקיבלו את זה. משהו במצב היה טבעי ולא היתה יותר מדי התעסקות בעירום. המעיינות החמים היו סופר מפנקים וגם המקלחת (אין מקלחת בקראוון). הילדים אפילו מצאו חבר יפני שהחיבור בניהם נסוב סביב קלפי פוקימון.

סיום מעולה ליום הראשון, גם הלילה עבר עלינו בטוב.

ביום השני המשכנו לעיירת מטצומוטו, עיירה מקסימה. הגענו למסעדה שיש בה מלצר רובוט. המשכנו למוזיאון עם תערוכה מעולה של יויו קוסמה (הילדים מכירים אותה ולמדו עליה בבית ספר, אז התרגשו מאוד לראות את התערוכה), רחובות מקסימים וטירה יפהפיה. טיול ממש נעים בעיירה.

הכבישים באזור הזה מאוד צרים, במיוחד עם הקראוון השמנמן שלנו. לפעמים משאיות מגיעות מהנתיב המקביל אלינו ומתקרבות יותר ממה שמרגיש נוח. לפעמים זה מאוד מאתגר ומלווה בחששות בעיקר במנהרות הצרות.

החלטנו לעצור קצת לפני שמחשיך, הגענו לחניה גדולה נטושה לגמרי, בימי סקי זה אתר לגלישה אבל עכשיו יש קצת שלג מפוזר בצדדים. עצרנו בחניה עם שירותים פתוחים כל הלילה ואונסון רגליים, שזה אומר מעיין מים חמים זורם עם ישיבה מסודרת ונוחה להכניס רגליים. הצטיידנו בארוחת ערב כיפית בסופר שווה בדרך ונהננו מהשקט.

המשכנו בדרכנו לטאקיאמה, עיירה מקסימה עם רחובות כיפים לטיול, שווקי בוקר.... יצא שהגענו ביום גשום, והיה די קר לטייל. עדיין הצלחנו לקנות מטעמים בדוכנים, לשבת במסעדה טובה, לטייל בין חנויות וחזרנו להתחמם ברכב.

החלטנו להמשיך את דרכנו לעיירה הבאה Shirakawa-go. הגענו בערב, מצאנו אזור שבו נוכל להחנות להמשך הלילה אבל לא מוכנים לוותר על אונסון. אז נסענו למקלחת טובה ומעיין חם ונעים לפני ארוחת הערב. איזה כיף שיש אפשרות כזאת אחרי יום טיולים.

בבוקר קמנו כשאנחנו כבר בעיירה שבה רוצים לטייל, הגענו לנקודת ההתחלה וגילינו כפר יפני יפה ששימרו אותו כמו שהיה פעם. הכפר נמצא בלב טבע מדהים, מוקף הרים ונהר לצידו, תענוג היה להתחיל בטיול בוקר בכפר כזה וכמובן למצוא דברים טעימים וחדשים תוך כדי הטיול.

לתחנה הבאה, העיר נגויה.

אין ספק שהנסיעה עם קראוון לא קלילה, יואב מבין איך מרגישים נהגי משאית, כל רוח צד ממש מזיזה את הרכב, והדרך מלאה בהמון מנהרות צרות. דיי שמחים פשוט להגיע ליעד.

החלטנו להגיע למפעל של של טויוטה, שזה יותר מוזיאון על הדרך שבנתה חברת טויוטה. גילינו שטויוטה התחילה ממפעל בדים בשם טויודה ובהמשך הדרך השתנה לטויוטה. היו קצת חלקים על היסטוריה של טויוטה והרבה על התהליך של ייצור מכוניות. בסהכ נחמד. ועכשיו כמובן שצריך לאכול ולמצוא מקום לישון בו.

יום למחרת הלכנו ללגולנד, הילדים כל כך שמחו! לונה פארק מושקע שרובו מורכב מלגו, מתקנים שמתאימים לכל הילדים שלנו, חוויה מאוד כיפית וגם לא עמוסה כמו שחששנו. יום מאוד מוצלח ובסוף היום הילדים בחרו כל אחד לגו מחנות הלגו השווה, מתנת יום הולדת לארבל ושוהם. בסוף היום יצאנו לחיפוש מקום לישון בו, כאשר התנאי היחיד הוא שירותים ציבוריים שפתוחים בלילה.

הרגשנו שהשבוע האחרון היה קצת אינטנסיבי גם בטיולים וגם בנסיעות, והחלטנו לדלל קצת את התוכנית השאפתנית שהייתה לטיול הקראוון ולעשות יום רגוע. חיפשנו הפעם מקום שהוא אתר קראוונים שאפשר להתחבר לחשמל ואפילו מצאנו אחד עם אונסון צמוד. עדיין עשינו נסיעה ארוכה והילדים נהנו מהלגו החדש שלהם ומהאפשרות שאפשר להרכיב תוך כדי הנסיעה.
הגענו לאתר קמפינג, אפילו כביסה עשינו, אונסון והוחלט לעשות גם מדורה וכמובן תפוחי אדמה, מרשמלו ודברים נוספים היו לארוחת ערב מאוד טעימה.
יום מאוד מוצלח.

 

 

במהלך הטיול עם הקראוון עברנו בהמון כבישים בתשלום, וזה לא זול (עשרות עד מאות שקלים ביום), מצד שני, ברמה ההנדסית יש פה דברים לא נורמלים. עוברים מנהרות של עשרות קילומטרים, אחת אחרי השניה. בנגויה נסענו עשרות קילומטרים על כביש שנבנה מעל העיר בגובה מטורף, כשכל מה שראינו זה הקצוות של הבניינים, ממש הרגיש לנו כביש מסרט מדע בדיוני.

המשכנו לכיוון הר פוגי המפורסם. בדרך עברנו בפארק שהכניסה אליו היתה פקוקה בטירוף. התלבטנו אם להמתין בסבלנות או לחזור על עקבותינו. החלטנו לתרגל יפנית וחיכינו בסבלנות, איזה כיף שעשינו את זה כי הפריחה שם הייתה מדהימה, אלה הימים הראשונים של הסאקורה, פריחת הדובדבן וזה דבר רציני אצל היפנים וגם אצל התיירים (כמונו) שבאים במיוחד לעונה הזו כדי להספיק לכמה ימים בודדים בשנה של סאקורה. סיימנו עוד לילה באתר מיועד לחניה ושירותים צמודים (AMICHI) שיפן מלאה בהם.

הבקרים בקראוון מתחילים מאוד מוקדם, גם כי אין שירותים בקראוון וצריך ללכת עם הילדים, גם האור ותזוזת המכוניות בחוץ. פתאום מעריכים שירותים צמודים.
עשינו יום סביב האגמים ועם תצפיות להר פוג'י, רק שהיה מעונן ופוג'י שיחק מחבואים. הצלחנו לראות חתיכות קטנות ממנו אבל היה סיבוב יפה בטבע. עצרנו במוזיאון קימונו מיוחד, שהציג יצירות שציירו על הקימונו, המבנה של המוזיאון היה מרשים מאוד והיו שם עבודות עץ יפות שאנחנו אוהבים.

בדרך עצרנו בשוק שבכפר מקומי בו מוכרים תוצרת מקומית, התאים לארוחה קלה.

הגיע היום בו צריך לנסוע לטוקיו להחזיר את הקראוון.

הטיול בקראוון היה כיף, מיוחד וחוויתי מאוד. מצד שני יש גם יתרונות לגור בדירה 😁.

נהנינו מנופים וטבע יפים שרק עם רכב יכולנו לחוות כמשפחה ולטייל בכיף ובנוחות.

טיול הקראוון הסתיים, אבל עכשיו יש התרגשות גדולה מאוד כי המשפחה סוף סוף מצטרפת אלינו בטוקיו!