לתכנן או לא לתכנן זאת השאלה

חלק מההכנה למסע ארוך כזה היה ללמוד לוותר על תכנון מדוקדק לפרטים של המסע. גם כי החיים בארץ המשיכו עד הדקה האחרונה ובנוסף לזה היינו עסוקים בלארוז את הבית, פרידות, לא ממש היתה לנו הפניות הרגשית לזה ובעיקר... זה פשוט יותר מדי לתכנן.

אומנם יש לנו רשימה של כמה מדינות שאנחנו רוצים להגיע אליהן, והחלטנו להתמקד כרגע במזרח, אבל מעבר לשלושה שבועות ראשונים שסגרנו מראש איפה בדיוק איפה נישן, לא היה סגור כלום. אפילו רכב החלטנו לשכור כשהיינו בשדה תעופה בדרך לתאילנד.

יש לזה גם יתרונות וגם אתגרים.
מצד אחד אנחנו מאוד גמישים, מנסים לדייק תוך כדי תנועה מה מתאים לנו, האם להמשיך לטייל ולחפש הרפתקאות חדשות, או אולי להשאר במקום מסויים יותר זמן ולהיות קצת בשגרה (נסטינג).

למשל, שבועיים לתוך הטיול החלטנו לא להחזיר את הרכב ודווקא לעשות רואוד טריפ ולנסות להכיר את תאילנד הפחות מתויירת. זה משהו שלא חשבנו עליו כשהיינו בארץ, בעיקר בגלל החשש מנהיגה בתאילנד. אבל אחרי שהגענו ראינו שזה אפשרי לנהוג בצד שמאל והכבישים לא רעים. בארץ קראנו בעיקר באתרים ישראליים איפה מטיילים בתאילנד, וכאן הבנו שאפשר להתנתק קצת מהמסלול התיירותי ולהחליט מה אותנו מעניין. זה גם אומר לזוז יותר, לראות יותר ולנוח פחות.

מצד שני, האתגר בלא לתכנן, הוא שתוך כדי תנועה צריך כל הזמן לקרוא, לתכנן, ולהזמין את המקום הבא, וברואוד טריפ זה קורה כל כמה ימים.
יש מלא אתרים עם מידע, מלא קבוצות וואטסאפ לכל יעד אפשרי, אנחנו מנסים לדקור נקודות במפה של מה שמעניין אותנו ואח"כ להסתכל על המפה ולראות באיזה דרך כדאי לבחור ככה שנעבור בנקודות שמעניינות אותנו יותר. צריך למצוא כל הזמן איזונים: לא להגזים עם חופים או מקדשים, לחשוב ממה הילדים יהנו וממה אנחנו, צריך לקחת בחשבון שלפעמיים עוצרים לכמה ימים בלי שום דבר מיוחד לראות, ולפעמים יש עודף וצריך גם לוותר על דברים מסויימים כי אי אפשר להספיק הכל.

הדרך הזו מספקת הפתעות טובות ורעות. למשל תוך כדי תנועה אנחנו מגיעים למקומות כמו הואה הין שהיו הרבה המלצות עליה, אבל משהו אצלנו לא התחבר אליה מספיק. מצד שני הגענו למשל ל Wat Phra That Pha Sorn Kaew מקום שבכלל לא הרבה מגיעים אליו כי זה מחוץ למסלול הרגיל אבל מסתבר שזה אחד המקומות הכי יפים ומיוחדים שראינו, ולא הפסקנו להיות מופתעים שם.

ברואוד טריפ החלטנו שנכוון לנסוע בממוצע 3 שעות, אומנם נשמע לא הרבה, אבל זה הופך להיות טיול יום, עם עצירות, ארוחות וכמובן עם אריזת הדברים ופריקה מחדש במקום חדש.
לפעמיים הנסיעות קשות כי הילדים מחליטים שהכל צריך להיות בקולי קולות, או לריב ברכב על איזה כובע מקלחת (כן כן, כובע מקלחת - הם החליטו שזו הטרנד החדש, בקרוב יגיע לישראל) ולפעמים אנחנו שומעים מוסיקה או מקשיבים לפודקסט מעניין (היסטוריה לילדים מומלץ).

הופתענו לראות שבמדינה הכל כך חמה הזאת יש שטחים והרים אינסופיים של המון גוונים של ירוק.
לעיתים אנחנו מגיעים למקומות בהם אין תיירות בכלל, וכשאנחנו מסתובבים בשוק המקומי, ומסתכלים עלינו בפליאה (עכשיו אנחנו מבינים איך מרגישים הקופים בגן החיות) ובמיוחד ארבלי הקטנה מוציאה מהם קריאות פליאה ולפעמים אפילו מרשים לעצם לשלוח ידיים לגעת בפנים שלה או בתלתלים הבהירים שלה (היא לא אוהבת את תשומת הלב ומבהירה להם שזה לא לעניין, אנחנו מנצלים את המצב ללמד אותה שזה מצויין שהיא מבהירה שלא נעים לה והיא מחליטה מה מותר).

נספר יותר על המקומות בהם ביקרנו במהלך הטיול בפוסט הבא, אבל הטיול כמו שהוא נראה על המפה:

ביי בינתיים!