לאוס - טבע ואוכל

פתחנו את שנת 2024 חזק בסינגפור, הגיע הזמן להמשיך הלאה ללאוס! גם לאוס לא הייתה בתכנון, ואחרי שיחות עם משפחות שפגשנו, החלטנו שזה היעד הבא. המעבר בין שתי המדינות כלל 2 טיסות, מסינגפור לבנגקוק, לילה לבן בשדה התעופה ומבנגקוק ללאוס. התחלנו מלואנג פראבאנג, עיירה בצפון לאוס על נהר המקונג. כבר מהמטוס אפשר היה לראות שחזרנו לטבע: הרים, נהרות ומרחבים ירוקים, והאמת התגעגענו, אלא נופים שאנחנו מאוד אוהבים.

 

 כשירדנו מהמטוס, שמחנו לגלות מזג אויר נעים, זאת היתה ממש הפתעה. לא לח כמו שהיה ברוב המקומות שביקרנו, לא חם מדי ולא קר מדי, פשוט נעים וגם בצהריים חם אבל לא נורא. די מהר מבינים שהגענו למדינה "בסיסית" יותר, מזכיר את תאילנד אבל לפני 30-40 שנה, לאוס נפתחה לעולם לא מזמן ולכן, לטוב או לרע הקדמה עוד לא הגיעה לכאן במלואה. הגענו לגסטהאוס שהזמנו מראש, במיקום מצויין בעיירה והלכנו לישון אחרי הלילה הלבן שהיה לנו. יצאנו לשיטוט ברחובות. גילינו רחובות כיפיים, מסעדות, שוק ערב, מקדשים, ממש עיירה שכיף לטייל וללכת לאיבוד בה... ובפינת אובססיית המדרכות של אנה: יש מדרכות! היינו בטוחים שחזרנו למדינה בלי מדרכות שוב, אבל בעיירה הזאת, לפחות באזורים היותר מתויירים, הוסיפו מדרכות לפני ארבע שנים. מכיוון שרק הגענו ללאוס עדיין לא הספקנו להוציא כסף, ובגלל שנרדמנו מהרגע שראינו מיטה, יצא שמי שמנהל את הגסטהאוס היה ממש ממש (ממש) לחוץ שנשלם כבר (כרטיס אשראי? הצחקתם אותו). אז כמובן הוצאנו כסף, בהזדמנות הראשונה והתחלנו לבדוק את האוכל. ישבנו במסעדה שהמליצו לנו, וגילינו אוכל ממש טעים, בטעמים עדינים וטובים (בניגוד לחוויות שלנו ממקומות אחרים במזרח עד כה שהסטנדרטים של תיבול וחריף שונים מאוד מישראל) הנחנו שהוא כנראה מותאם לתיירים, ואז בהמשך היום הלכנו לשוק לילה, וגם שם הופתענו לגלות שאנחנו לא צריכים לחשוש מחריף שמפיל את הילדים או תבלינים חזקים ואנחנו מוצאים את עצמנו נהנים מאוד מהאוכל עם שפע של ירקות והכל טעים לנו! תענוג.

שווה להגיד כמה מילים על ההשפעה של אוכל על חווית הטיול במדינה, יש מקומות שבהם כל הזמנה במסעדה זה משימה לא פשוטה, בעיקר כי צריך להתאים את האוכל לילדים. למשל אומרים שלא חריף, אבל בעצם זה כן, תבלינים אגרסיביים מדי, מנות מוזרות מדי וכו', ככה שדי "מהמרים" על מנה ומקווים שיהיה בסדר. אז מצד אחד זה כיף לנו המבוגרים לנסות דברים חדשים ומעניינים ומצד שני הרבה פעמים מתאכזבים ומתבאסים. בכל מדינה יש תהליך למידה ואחרי כמה זמן באיזור מסויים כבר לומדים להבין מה טעים ומתאים ומה לא. למשל סרי לנקה היתה כזו עבורנו. מצד שני יש מקומות שבהן האוכל פשוט טעים, הכל הרבה יותר קל, אפשר לנסות דברים בכל דוכן ולרוב זו תהיה חויה מהנה. זה היה לנו במדינות כמו תאילנד, סינגפור, לאוס וויאטנאם. אם יש מאכל מרכזי אחד שמשותף לכל המדינות במזרח הוא האורז, אז הלכנו ליום סיור/סדנה בחוות אורז שם מלמדים על כל התהליך שעובר האורז החל מגידול האורז ועד לרגע שהוא מגיע אלינו לצלחת. לקראת הצהרים אוסף אותנו טוקטוק לחווה בחווה מקבלים כובעי קש מחודדים מסורתיים ומובילים אותנו למרפסת, שם מחכה לנו שולחן עם ארוחת צהריים מקומית טעימה מאוד, והדבר הראשון שקולטים זה הנוף המטורף של שדות אורז.

בזמן שאנחנו מסיימים את הארוחה, מגיעים אנשים נוספים והמדריך אוסף את כולנו. הוא מספר לנו שהחווה מפרנסת 7 משפחות, חלקם עובדים בשדות וחלקם מתרכזים בתיירות שמגיעה לחווה. מסתבר שהתהליך שעובר האורז מורכב מהמון שלבים, כמעט לא נתפס כמות העבודה והזמן שלוקח לייצר קילו אורז. הסיור היה מאוד חווייתי, למדנו איך בוחרים את הזרעים לשתילה, איך מנביטים אותם, חרשנו את האדמה עם גברת באפלו הנחמדה, זרענו את הנבטים, קצרנו את הצמח שכבר גדל, ראינו איך מייבשים ואיך בוררים את האורז מהשיבולים, לסיום גם לימדו אותנו איך מבשלים סטיקי רייס וגם, איך לא, אכלנו כל מיני דברים שעשויים מאורז. היה כיף וחווייתי ממש, היינו בבוץ, עבדנו עם הידים, עם המחרשה והסלים. מעניין, מלמד וטעים מאוד.

     

 

ביום אחר לקחנו טוקטוק למפלים במרחק שעה מהעיירה, בדרך רואים את המקומיים ואת הכפרים, שדות אורז מדהימים ולבסוף מגיעים לשמורה מפלי קונג-סי. רכב גולף מביא אותנו לכניסה למסלול, עולים לאורך הנחל המדהים ועוברים בין המפלים היפים לאורך כל הדרך.

מצאנו נקודה מתאימה לפיקניק וכניסה לנחל. המים התגלו כמאוד קרים, ככה שהטבילה הייתה קצרה, מעוררת ומרעננת.

אנחנו מוצאים את עצמנו מבלים הרבה בבית קפה צמוד אלינו (ג'ומה קפה), מקום מאוד מערבי אבל כיפי במיוחד לתחילת יום או מקום לדייט אחד על אחד עם הילדים.

יש ימים בהם אנחנו לא מטיילים, מנסים לא למהר ולנצל את הזמן ללימודים, עבודה, ותכנון המשך הטיול.

באחד הימים מצאנו באולינג לא רחוק, מסתבר שהמשפחה שלנו לא אוהבת להפסיד גם כשהיא בלאוס :)

בשישי בערב התארחנו בבית חב"ד לארוחת שישי, יש פה זוג חמוד שמנהל את בית החב"ד ונהננו מאווירה ישראלית עם הרבה חבר'ה צעירים (היינו המשפחה היחידה שם). חווינו עיירה מאוד נעימה שמאוד התאימה עבורנו. החלטנו להמשיך ליעד הבא כי כבר סגרנו לינה בעיירה ואנג ויאנג, אבל תכלס, יכולנו להישאר עוד כמה ימים כי היה ממש נחמד עבורנו. לעיירה הבאה החלטנו לקחת רכבת, הסינים בנו רכבת שנוסעת מסין ללאוס ועוברת בלואנג פראבנג ובואנג ויאנג. הנסיעה אמורה להיות מאוד נוחה ומהירה, אבל מצד שני אי אפשר לעלות לרכבת עם דברים חדים כמו אולר, מספרים ודברים נוספים שיש לנו. החלטנו לנסות לעשות משלוח קטן בין שתי העיירות, בתקווה שנקבל את הדברים שלנו בעיירה הבאה. הרכבת עצמה הייתה קצת צפופה אבל היה בסדר כי זה בסה"כ שעה נסיעה. . הגענו לעיירה ואנג ויאנג, נראה שהעיירה כולה סביב תיירות, מסביב טבע מדהים. הגענו לגסטהאוס חמוד, אבל החדר המשפחתי קצת צפוף עבורנו וגם בסוף יצא שלא ממש ישנו כי השכנה שלנו היא תרנגולת שמנה שלא מבינה שבלילה ישנים (השכנה לא היתה נאה בעיננו). הוחלט לחפש מקום אחר לימים הבאים. מצאנו מלון עם מספיק מיטות לכולנו. לא משהו שהוא מובן מאליו ולא תמיד פשוט למצוא.

יצא שיואב תפס וירוס רציני, מה שמשאיר אותנו די צמודים לחדר. המצב משפיע על האוירה וכרגע יש פחות התלהבות מהעיירה עצמה. אפילו שוק הלילה הוא הרבה פחות טוב ממה שהכרנו במזרח. אז כרגע היציאות העיקריות הן לארוחה, האוכל גם כאן טוב. מנסים לנוח ולנצל את ההזדמנות להתקדם בלימודים של הילדים. אחרי שבוע כשיואב מרגיש יותר טוב ארבלי תפסה חום גבוה ואחריה אריאלי. תיק התרופות עובד שעות נוספות. נשארים בעיקר בחדר. הרשת הסלולרית הישראלית פשוט לא עובדת לנו פה, וזה בעייתי בגלל העבודה של יואב. החלטנו לקצר את לאוס, לקפוץ לבנגקוק בתאילנד לכמה ימים, עד שנקבל ויזה לויאטנם. בלאוס גילינו טבע מרהיב, אוכל טעים ואנשים נחמדים. עוזבים מוקדם קצת עם תחושת פספוס אבל עם הפנים קדימה. בדרך לויאטנם עוצרים בבנגקוק. יש לנו כמה ימים עד שנקבל את הויזה לויאטנם, אז הוחלט שאם גם ככה יש קונקשיין בבנגקוק, נעשה עצירה, ובתקווה שהסים הישראלי יחזור לעבוד. הילדים (וגם המבוגרים) נחתו בבנגקוק והתרגשו כאילו חזרנו הביתה. הכל פה כבר מוכר, אנחנו יודעים למה לצפות ואיך להתנהל. הילדים חיפשו בניינים שמוכרים להם באופק של בנגקוק. באחד הבקרים החלטנו להיכנס לאחד הסופרים הטובים כאן, יש שם הרבה אפשרויות של אוכל מוכן וכל אחד יכול לבחור מה שמתחשק לו. באופן מפתיע למרות המבחר הרחב, כל אחד מהילדים והמבוגרים בחר בסלט בהרכבה. וואלה התלהבנו לראות את הבחירות הבריאות של הילדים, אין ספק שבר הסלטים כאן הוא מאוד מזמין, מגוון, בריא וטרי. היה כיף אם גם בישראל היה משהו כזה קרוב לבית. בנוסף אנחנו ממשיכים כאן בזמן אחד על אחד אם הילדים, ויצא שאנחנו גרים ליד קניון דיי שווה אז לקחנו כל פעם ילד אחר לסיבוב של פטפוטים ופינוקים. אחרי כמה ימים קיבלנו את הויזה והזמנו כרטיסי טיסה, ויאטנאם אנחנו מגיעים!