סרי לנקה
אחרי תאילנד המדהימה החלטנו להמשיך לסרי לנקה.
סרי לנקה לא היתה בראש הרשימה בהתחלה, אבל תוך כדי קריאה, השונות והייחוד של סרי לנקה משכו אותנו ויותר יותר.
בשלב הזה כבר פגשנו כמה משפחות מטיילות וחלקן היו בסרי לנקה, והדעות חלוקות לגבי היעד הזה, חלק התאהבו וחלק שאלו בעדינות אם כבר קנינו כרטיס טיסה או שאנחנו עוד יכולים להחליף יעד.
אנחנו מוצאים את עצמנו מתרחקים משיחות הנגד, כי לא בא לנו שזה ישפיע עלינו, יש הרבה מידע באינטרנט, הרבה אנשים מטיילים בעולם ומרוב מידע כבר קשה לסנן את מה שמתאים לנו, במיוחד שאנחנו עוד לומדים תוך כדי תנועה את הקצב והעניין שמתאים למשפחה שלנו.
אנחנו מאוד אוהבים את הטיפים של המטיילים ובמיוחד את אלה שמשפחות במסע חולקות, בזכות זה מגיעים למקומות מעולים (ולפעמים גם למקומות שלא מתחברים). הטיפים שאוספים בדרך הם חוויות אישיות של אנשים, וצריך לבנות מהם פאזל אבל גם להשאיר מקום לחוויות האישיות שלנו.
אחת החוויות שאנחנו חווים עוד לפני שהגענו למדינה, שרמת המיקוח על מחירים צריכה לעלות שלב, המחיר ההתחלתי באינטרנט רחוק בערך פי 5 מהמחיר ההוגן שאפשר להשיג בשיחה בטלפון. וזה עושה חוויה ראשונית פחות טובה כי ההרגשה שאתה חייב להיות עירני או שיעבדו עליך. מצד שני צריך לזכור שזה חלק מהתרבות ושמיקוח זה חלק מהחוויה כאן. ובכלל אנחנו מגיעים למדינה תקופה קצרה אחרי שעברה משבר כלכלי גדול, וחלק גדול מהם פשוט מנסה לשרוד.
סרי לנקה בואו נכיר:
נחתנו בשדה תעופה ומהרגע הראשון מרגישים שעברנו למדינה אחרת לגמרי. אומנם טסנו שלוש שעות אבל הגענו לתרבות שונה שלוקחת את ההחוצפה הישראלית בהליכה. האנשים נראים שונים, האוכל שונה, מכונית שלא צופרת היא מכונית מקולקלת, רחובות מלוכלכים, עולם אחר.
כבר בשדה התעופה הסרי לנקים היה פקק אנושי בדרך החוצה וכמה סרי לנקים דחפו והזיזו את הילדים עם העגלה והמזוודות מהדרך.
החלטנו לישון בעיר נגומבו ליד שדה התעופה ולצאת למחרת לעיירה אלה שבה נרצה להתמקם לתקופה ארוכה. הזמנו נהג וקיבלנו חוויה.
נתחיל משעת האיסוף, ביקשנו לצאת ב10, אמרו שאפשר רק ב11 והנהג הגיע ב-12 ברכב קטן ממה שסוכם. הנסיעה שאמורה לקחת לפי בעל המקום 4.5 שעות נסיעה נמשכה 8 שעות, כל פעם שאנחנו מסתכלים במפה של גוגל רואים דרכים אחרות ממה שהנהג בחר, כשאנחנו מראים לנהג הוא צוחק ואומר שהוא מכיר את הדרך ועדיף לנסוע מדרך אחרת.
הנסיעה התמשכה עוד ועוד והדרך נהייתה משובשת ומסוכנת, כביש עפר שבור של נתיב אחד בקושי (למרות שיש תנועה משני הכיוונים) כשלצידנו תהום, התחיל להחשיך (המסלול לא נמצא על המפות של גוגל בכלל). קשוח ממש ורק רצינו להגיע כי כבר חשוך ומסוכן. סופסוף הנהג עוצר מסביבנו אנחנו רואים סביבה כפרית אבל לא את המלון שלנו, בדיקה בגוגל מפות מראה לנו שאנחנו בכלל לא בעיירה שלנו אלא בעיירה אחרת, שעה נוספת של נסיעה מאיתנו. הנהג שהתקשה להודות בהתחלה, הלך לבדוק עם המקומיים ואני החלטתי שמעכשיו גוגל מחליט ולא הנהג (גם הנהג הבין שככה עדיף). אחרי עוד שעה בדרכים משובשות ומסוכנות בחושך מלא הגענו, תשושים.
הילדים היו מדהימים, למרות שהכנו אותם לנסיעה ארוכה של 4 שעות, הם הסתגלו, גילו בגרות וסובלנות מדהימים. גם זה קורה ;)
גילינו שהמחירים פה גבוהים ממה שציפינו. לינה פה עולה כמו בתאילנד אבל מקבלים פחות (אנחנו במקומות תיירותיים אבל עדיין...). למשל נס קפה, שזה מוצר מערבי, עולה 85 שקל לצנצנת קפה כמו בארץ. ירקות ופירות אצל הירקן יעלה זול בעיקר על מוצרים מקומיים, האוכל המקומי, במקום מקומי יעלה זול, אלא אם אתה תייר, תקבל מחיר מיוחד וכמובן אוכל מערבי יעלה יקר, פחות או יותר כמו בארץ. רק כדי להבהיר למה כל כך הופתענו, משכורת ממוצעת בסרי לנקה היא 180$, ככה שלהוציא במסעדה 30-40$ זה לא מתחבר...
אלה:
הגענו לעיירה אלה שנמצאת בהרים לתקופת נסטינג (תרגום עבור הלא-טיילים שבינכם, נסטינג היא תקופה שבה זזים פחות, מטיילים פחות ומנסים לייצר שגרה, מכירים יותר לעומק את המקום, התרבות ואיך אנחנו משתלבים במקום החדש) .
מצד אחד הנוף פה מטורף, אנחנו נמצאים ממש גבוה בהרים, הכל ירוק מסביב, מול המרפסת שלנו רצים כל היום סנאים,קופים, וציפורים, העננים נותנים גם הצגה כמעט יומית, עולים מהוואדי למטה עד אלינו וזה היה מפתיע מאוד בהתחלה. לקחנו דירה עם מרפסת מול הנוף כדי להנות מכל זה עם כוס קפה.
לרוב חם בסרי לנקה, אבל האיזור פה לפעמים קריר ומדי פעם אנחנו ממש משתמשים בבגדים הארוכים שלא חשבנו שיהיה להם שימוש חוץ מטיסות, בכל זאת מדינה טרופית.
העיירה מלאה בתיירים ומקומיים שחיים זה לצד זה.
בשבוע הראשון שלנו בעיירה היינו חולים, וזה גרם לכולנו להתכנס יותר בבית, הכיף להתפנק באוכל בחוץ הצטמצם כי האוכל מאוד מתובל בסרי לנקה ולרוב חריף, אז עברנו למצב שיותר מבשלים בבית, נראה שכולם מרוצים מזה, מטעמים ביתיים ורגועים. לפחות עד שכולם יבריאו.
אחרי התאוששות יצאנו יותר, טיילנו למפלים כיפיים די קרובים. עשינו פיקניק ליד המפל (צ'יז רוטי הפך ללהיט אצלנו) הילדים הפכו את אחד הסלעים החלקלקים למגלשה, עלו וירדו עשרות פעמים עד שהמכנס של שוהם נקרע.
אחת החוויות ואחת הדרכים להינות מהנוף היפה של המדינה, זאת נסיעה ברכבת המקומית .הרכבת עוברת בין הרים, בין עננים, בין כפרים ושדות חקלאיים. אפשר לראות את היופי של סרי לנקה בנסיעה הזאת. בחרנו תחנה אקראית במרחק שעה נסיעה מהכפר שלנו ועשינו טיול יום, הנסיעה עצמה מאוד יפה, הגענו לכפר שפשוט נמצא בתוך ענן, הערפל היה כבד בניגוד לאלה ולכל הנסיעה, פה היה קר וגשום לא היינו מוכנים לזה, אז עיקר הכיף בכפר עבורנו, היה למצוא מקום חמים וכולנו התפנקנו מכוס שוקו, אפילו הילדים הסכימו שזה בעצם כוס שוקולד, אבל היה כל כך טעים שבדרך חזרה לרכבת עצרנו במכולת וקנינו שוקו לדירה שלנו.
באחד הימים עשינו סדנת אוכל משפחתית, חוויה שעלתה על כל הציפיות, אישה נעימה שמקיימת סדנאות אוכל הכניסה אותנו לבית שלה. כל המשפחה מקטן עד גדול נכנסו למטבח, כולם השתתפו בחיתוכים, טחנו קוקוס טרי ישר מהקוקוס והפכנו את הקוקוס לחלב קוקוס ששימש אותנו כמעט בכל תבשיל, קוקוס טחון ששימש לעשיית רוטי שזה לחם שטוח שנעשה על מחבת והילדים מאוד אוהבים אותו. שמתם לב למוטיב חוזר? אין ספק שהקוקוס שהגיע טרי מהעץ מככב כאן על כל חלקיו.
זו הייתה הזדמנות לשיחה עם אישה מקומית מקסימה, הזדמנות לכולנו לחוות את האוכל המקומי שפתאום הרגיש כל כך ביתי, מאוד בריא כי הכל עשוי מירקות ותבלינים, שום דבר לא מעובד ומהכל יצאו תבשילים כאילו התבשלו כל הלילה.
אז מה היה בארוחה? הכנו פיתות רוטי קוקוס, דאל עדשים, תבשיל קארי חצילים, תבשיל קארי תפוחי אדמה, תבשיל דלעת, קוקוס טחון עם תבלינים.
כל התבשילים מוגשים למרכז השולחן וכל אחד שם קצת מכל דבר בצלחת (הגדולה) שלו ממנה אוכלים עם הפיתה שהכנו. החוויה הייתה כייפית ומדויקת עבור המשפחה שלנו. ועוד בונוס, נשאר עוד הרבה אוכל שלקחנו הביתה ונהננו ממנו גם בימים הבאים.
יום אחד עלינו לפסגת אחד ההרים שאנחנו רואים ממרפסת הבית כל יום. טיפסנו למעלה אחרי ובפסגה עשינו פיקניק ארוחת בוקר של רוטי עם ביצה וגבינה. הנוף מדהים ברמה אחרת, הטבע פראי, יפה ומרגש.
בירידה חזרה, שוהמיקי החליט לנסות לטפס על קיר טיפוס דיי גבוה, ולמרות שזאת הפעם הראשונה שלו, הוא הקשיב להוראות באנגלית עם תרגום מהצד, ועשה את כל הרמות והאתגרים ולימדו אותו לסמוך על עצמו ועל האתגרים שהוא הציב לעצמו. כיף לראות מהצד הצלחה וגדילה של הילדים בטיול, להנות מהרגע ומההזדמנות לחוות את החוויה ביחד.
למרות שאנחנו יחד כל הזמן כמשפחה, הילדים מאוד מבקשים זמן אחד על אחד, רק לעצמם עם אבא או אמא, והעצירה לתקופה במקום מאפשרת לכולנו חוויות גם יותר אישיות, יותר מעמיקות, וגם מאוד טעימות, כי אין ספק שאחד האהובים על הילדים כאן זה בתי קפה, עם מילקשייק/גלידה/שייק/פיצה שיחה ומשחק קלפים.
את ראש השנה החלטנו לעשות בדירה, מראש תכננו לא לרדת לאחד החופים ששם יש בית חבד, לקחנו דירה עם מטבח והתכנון היה לעשות ארוחת חג שהיא שלנו.
היו הרבה תכנונים כי רצינו לעשות את כל הברכות כמו שאנחנו רגילים לעשות בארץ עם המשפחה, ולשמחתנו הצלחנו להיות יצירתיים ומצאנו כל מה שרצינו לבישולים (אנה האלופה והנחושה לא ויתרה עד שכל ברכה וברכה תהיה על השולחן הסרי לנקי שלנו). למשל אין תנור, ואנחנו אוהבים עוגת תפוחים בחג, אז עושים לביבות מתוקות עם תפוחים ודבש במחבת, יצא מוצלח! ומכיוון שיש כאן כמה בררנים, אז דלעת וגזר הפכו להיות צ'יפס דלעת וציפס גזר, ובמקום ראש דג היה שניצל דג... וככה יצא שהכל גם היה לטעמם של הילדים, שזה בפני עצמו ממש שימח.
בחגיגת ראש השנה הפרטית והאינטימית שלנו היו לנו שירי חג, הילדים רקדו בין ביס לביס וזה היה ממש נעים ומשמח. החג הביא איתו גם געגועים ומחשבות לארץ ולמשפחה שאנחנו אוהבים.
אחרי 19 יום שמחנו להמשיך ליעד הבא, הבית באלה הגיע בזמן טוב, אבל בהחלט לקראת הסוף היינו בשלים כבר לחוויות חדשות.
הנהג והנסיעה חזור היו חוויה מתקנת לנסיעה הראשונה שלנו בסרי לנקה.
ספארי:
נדיר שתיסע בכבישי סרי לנקה ולא תפגוש בחיות בדרך (ולא נדבר על כלבים שיש פה בכמויות לא נורמליות בכל כביש, סמטה ורחוב) ובכל זאת הביקור בספארי עם ג'יפ ומדריך היתה חוויה מוצלחת.
כנראה שהיינו צריכים קצת יותר להכין את הילדים שזה לא גן חיות, שהחיות חיות פה כמו בטבע וצריך לחפש אותן בשטח האדיר של הספארי.
התעוררנו בחמש בבוקר, ארזו לנו ארוחת בוקר לדרך, ויצאנו בגיפ מיוחד.
יצא לנו לראות צביים, תנינים, מלא פילים, ציפורים ממש יפות מסוגים שונים כולל נשרים. חוויה מאוד יפה אבל גם קצת מעייפת לילדים .
עשינו עצירת ארוחת בוקר באמצע הגונגל, מיקום מושלם.
סהכ חוויה מאוד מיוחדת ששוב מזכירה לנו כמה טבע ויופי יש במדינה הזאת.
היריקטיה:
סרי לנקה ידועה בחופים שלה במיוחד למי שגולש. אנחנו התלבטנו אם ואיזה חופים יתאימו לנו ולילדים והחלטנו להגיע לעיירה קטנה בדרום סרי לנקה. לקחנו גסטהאוס ממש על החוף, עם נוף מהמרפסת לים. הילדים ממש מתלהבים מהחוף הצמוד למרות שהגלים קצת חזקים עבורם, אנחנו אפילו נהנים לשמוע את צלילי הגלים הנשברים מהמרפסת.
יצאנו לעשות סיבוב לראות איפה אנחנו נמצאים, גם יצאנו קצת מהאיזור התיירותי.
הילדים התאהבו בחוף, העובדה שהוא גלי יצר עבורם המון משחקים ותעסוקה על החוף ובים.
גם פה ראינו איך הבנים ישר יוצרים קשרים ברגע שראו משפחה ישראלית, והם לא היו צריכים הרבה כדי לקפוץ בין הגלים ביחד.
המפרץ של היריקטיה והחוף היפה נתנו לנו סיום ממש מוצלח לסרי לנקה.
סך הכל בילינו חודש בסרי לנקה, ודילגנו בין חמש דירות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה