תעצרו את העולם אנחנו רוצים לרדת (לפחות לקצת)

התחלנו את המסע מסרי לנקה לגואה. בגדול היו לנו שתי טיסות קצרות, אחת מסרי לנקה להודו, ואחת נוספת בתוך הודו. היה לנו קונקשיין קצר בין הטיסות, וממש במקרה גילינו שלמרות שזה קונקשן והמזוודות מסומנות להגיע לגואה, בכל זאת צריך לאסוף מזוודות, לעבור בהגירה, לעבור טרמינל ולעשות צ'ק אין חדש. רק בקושי הספקנו להגיע לטיסת ההמשך. הטיסה בתוך הודו גם הייתה חוויה, קיבלנו רכבת הרים בחינם. אחת הטיסות המפחידות, לא ברור אם אלה היו מלא כיסי אוויר או משהו אחר, אבל החוויה הייתה מטלטלת תרתי משמע. המטוס נזרק מצד לצד ואנשים צורחים במטוס. הילדים שלנו מרגישים שהם במתקן בלונה פארק וצוחקים אבל באמת לא יודעים אם לצחוק או לבכות. אנחנו מעמידים פנים שהכל סבבה, מחייכים שלא קורה כלום, אבל תכל'ס זה היה ממש לא נורמלי. בסוף המטוס נחת בשלום, אף אחד לא מחה כפיים ואף אחד לא שר הבאנו שלום עליכם. אנחנו ממש אבל ממש שמחנו לנחות ולהצמד לקרקע בשלושת החודשים הקרובים. גואה היא הזדמנות ממש לחוות חיים במקום אחר, לא טיול, לא הרפתקאה אלא ממש סוג של חיים אלטרנטיביים. הגענו לדירה שסגרנו מראש, יום לפני יום כיפור. התארגנו על כמה דברים לד...